עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות

חברים
System Meטיגר הבובהEllyIM ALedyaנערת הגורל
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
נושאים
ארכיון
לסיכום
03/10/2018 23:44
שילה
דברים שגיליתי על עצמי במהלך התואר הראשון:
גיליתי על עצמי שאני מאוד תחרותית ואני לא יכולה לסבול אם רוב האנשים טובים ממני או מצליחים ממני בתואר.
גיליתי שאם משהו לא מעניין אותי ולא מלהיב אותי יהיה לי כמעט בלתי אפשרי ללמוד אותו לא משנה כמה אתאמץ.
גיליתי את הדרך להגיע לליבו של המרצה- דרך התעניינות, הקשבה מלאה, השתתפות בשיעור וביטוי עצמי בכתיבה.
גיליתי שאני פחות טובה ביחסים בינאישיים וצריכה לעבוד על עצמי יותר.
גיליתי הנאה מסוימת בעבודות ההגשה במהלך התואר, במחקר של הסמינר, בהתעמקות ובניתוח נתונים ולא התפשרתי על בינוניות.
קבלתי את הפידבקים הכי טובים בחיי במסגרת האקדמיה, יותר מכל מקום אחר, ועל כן, אני לא שוללת להמשיך בעתיד במחקר.

שיהיה לי בהצלחה בתואר השני שמתחיל עוד מעט, והלוואי ואמצא את הדרך הנכונה לי.

5 תגובות
החיוך שאבד
25/09/2018 23:43
שילה
אני לפעמים חולמת בלילות על סיטואציות בהן אני בוגדת בו
וזה מרגיש די נעים
לפעמים בחלום, גם הוא נמצא עם מישהי אחרת
אבל כשזה קורה, זה אף פעם לא באשמתו לחלוטין
אין לי מושג מה זה אומר עליי, או על הזוגיות שלנו

אני לפעמים מבקשת לנוע בזמן 
ולהגיע כבר לעתיד
אני לא הפסקתי לאהוב אותו
אני רק קצת פחות חולמנית עכשיו
ועדיין חסרת סבלנות

שוב, זה עוד שיעור על לשים לעצמי גבולות
להיזהר, לקחת צעד צעד
ללמוד, לאט ובטוח

ולחפש איך לגרום לחיוך שלו לחזור ולהאיר את פנים
כי אם הוא לא יחזור
אז יכול להיות שעל הדרך, יקח איתו גם את החיוך שלי.
2 תגובות
שדים בארון
23/08/2018 11:04
שילה
לכולנו יש שדים בארון
אצלי אלו דברים שעשיתי פעם מפאת הבדידות וההורמונים 
והיום הייתי רוצה לקבור אותם מתחת לאדמה
אבל זה גם אני, וחלק מהמסע שלי ליצירת זהות מגובשת...

אני בסדר סך הכל, מעריכים אותי בעבודה החדשה, מתייחסים אליי יפה
עושה חשק להישאר למרות הכל

יש לי קבוצה בוואטסאפ של בנות שנה מתחתיי בלימודים שהיינו בקשר רציף בעיקר בתחילת השנה
עשיתי איתם כמה קורסים והתחברנו יפה, אבל לא לרמה של חברות
במהלך השנה עזרנו אחת לשניה לפני מבחנים ותמיד השתדלתי לייעץ להן איזה קורסים כדאי להן לקחת
תמיד השתדלתי לעזור כשפנו אליי ולשלוח חומרים
לפני כמה ימים בקשתי מהן עזרה בקבוצה ואף אחת לא ענתה לי. הכוונה, פשוט לא התייחסו. וזו לא פעם ראשונה שזה קורה

בכל הקשור להכרת תודה ולא לצפות לקבל דבר בתמורה, אני חושבת שזה די בולשיט
הרי קשרים נועדו להיות הדדיים, נכון שארגיש יותר שלווה אם לא אצפה לקבל דבר בתמורה, במיוחד מאנשים שלא הכי קרובים לי
אך זה נובע מתוך הידיעה שהן הרבה פעמים נעזרו בי השנה. 

אני יכולה גם להסתדר לבד, אני לא צריכה אותן, אבל אולי זו הדרך שלי לשמור על קשר? אם ככה היא די עקומה
אני אמשיך הלאה, ליעד הבא, אהיה נחמדה, אבל לא אצפה לדבר. כרגיל
האם אני מאבדת מוטיבציה בחברויות?

יש לי רגישות לדחייה ברמה מסוימת, בכל מה שקשור ליחסים בינאישיים, עם המשפחה, חברים, זוגיות
הדרך שלי להתמודד כיום עם רגישות לפגיעה או דחייה זה לא לנתק מגע באופן פתאומי ודרמטי, 
לנסות להכיר בחוויות שבהן אני כן מקבלת או קבלתי הרבה דברים חיוביים ופידבקים, החוויות שהן הרבה יותר חשובות- כמו זוגיות טובה ומכילה, פידבקים טובים בעבודה ובלימודים, משפחה תומכת... 
זה לא הכל שחור ולבן. אפשר ללמוד מכל כשל איך להשתפר לפעם הבאה


8 תגובות
« הקודם 1 2 3 4 5 6 הבא »