עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות

חברים
EllyIM ALedyaנערת הגורל
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
נושאים
ארכיון
הרוח הצפונית
21/05/2018 21:02
שילה
ציפיתי כל כך, חיוך גדול על שפתיי
נסעתי דרומה, עברתי כבר שתי תחנות
אחרון נשאר ממולי בחור צעיר
הוא היה עסוק במוזיקה באוזניות שלו
הגעתי לתחנה השלישית
ואז ראיתי אותך מהחלון
ישבת בתחנה על הספסל לכיוון צפון
נופפתי לך כדי שתראה אותי, אבל לא ראית אותי
הבטתי בך שוב, הפעם לעומק, והחיוך הגדול שלי התעקם, 
שפתיי התעוותו בניסיון ליישר חזרה את החיוך 
החלטתי בכל זאת לנופף לך יותר חזק, גם דפקתי על החלון,
ועדיין לא ראית אותי
מובכת, הסטתי את מבטי לבחור שישב מולי, מה הוא חושב? הוא עדיין שקוע בעצמו
החזרתי את מבטי אליך, בשלב זה כבר עמדת שם וחיפשת אותי  
התקשרתי אליך, מנסה שוב להפיק חיוך ולנופף "אני ממש מולך"

אחרי כמה רגעים נפגשו המבטים
ואולי קצת הצטערתי
שוב בוחנת את מי שישב ממולי, הוא עדיין לא שם לב זה בסדר
עדיין איתך על הקו: "זה..אמ..כן..מה...אוקיי..ביי" וכל השיחה לא מסתכלת
כשהעזתי שוב להגניב מבט לכיוונך
הרוח הצפונית הגיעה במלוא העוצמה ולקחה אותך איתה
הסדרתי נשימה והמשכתי לתחנה הבאה
6 תגובות
טרלולו
15/05/2018 17:37
שילה
נשיות, אורוויזיון, גל גדות, הצלחות, אכזבה
יום מוזר. כמעט לא אכלתי כל היום. ועד עכשיו לא ממש מרגישה תיאבון. 

זה התחיל בזה שהתרגשתי לקום בבוקר ולהציג את הרפרט בפרוסמינריון שלי מול כל הכיתה, ולגלות בסוף שמתוך השבעה אנשים שהציגו באותו יום אני עשיתי את העבודה הכי טובה, ואפילו המרצה פטרה אותי מלהגיש עבודה בסוף הקורס כי כבר קלטתי את העניין. הייתי באופוריה, כמובן מקפידה לנסות לא לעוף על עצמי יותר מידי ולהישאר עם רגליים על הקרקע, הייתי כל כך במתח ואז בהיי שלא אכלתי כמעט כלום.

ואז העברתי שיעור לחניכה שלי, שמתייחסת אליי כאילו אני עובדת אצלה, וקרה בדיוק ההפך- התעצבנתי והתאכזבתי נורא. 

כמה נשי מצידי להיות מושפעת במצב הרוח מכל אינטראקציה, ברגע אחד בעננים ברגע שני מקבלת כאפה למטה. 

ובמצב כזה אני בטח לא יכולה להמשיך ללמוד, אז הנה אני פה, חופרת לכם  כמו שאתם אוהבים :)

אתמול סיימתי לימודים בשבע וחצי וגיליתי שחבר שלי עשה לי הפתעה ונסע מהמעונות של המכללה שלו לעיר שאני גרה בה, כדי לראות אותי ואת המשפחה שלו. גם לו היה יום קשה והוא לא רצה להיות לבד. ראינו קצת את הסידרה "בשבילה גיבורים עפים", אחרי זה הוא קיבל ממני את הסקס העייף והחסר מעוף של 12 בלילה והיום בבוקר הוא כבר חזר חזרה למכללה שלו..

אני עכשיו לבד ואין לי שום בעיה עם זה, להפך אני משוחררת עכשיו ממבטים, מרגשות, מביקורת....אני לפעמים אוהבת את השקט שלי.

ועכשיו בהתייחס לנטע והניצחון באורוויזיון- כי אי אפשר להתעלם מזה כמובן, אני לא בטוחה כמה אני מאוהבת בשיר שלה כמו באישיות שלה ששבתה אותי, ובאמת קודם כל האישיות לפני המראה והגימיקים, כי לפי טעמי האישי השיר של קפריסין יותר טוב, אבל נטע- זה זה שהיא שרה לא כדי שיעריצו אותה ויסגדו לה, היא באמת נהנית לראות שהקהל נהנה, היא אוהבת באמת את המוזיקה בנשמתה....היא מאמינה שזה לא רק היא אחראית לניצחון, זה גם שותפיה לכתיבת והלחנת השיר, זה האנרגיה של עם ישראל. היא באמת מאחדת ולא מפצלת כמו המנהיגים שלנו, היא מאוד חיובית. לדעתי היא כמו גל גדות (רק גדולה יותר חח), גם שגרירה טובה לארצנו. שמתם לב שזה רק נשים?

אולי באמת נשים צריכות להנהיג את העולם.
5 תגובות
זה הכל קלישאות
09/05/2018 18:38
שילה
זוגיות, חתונה, לימודים, ניסיון חיים
לקראת סיום התואר, לא מוצאת הרבה זמן לכתוב פה

ואז נזכרת שאני צריכה להירגע, שאני כבר בסוף ויהיה בסדר, אפשר גם לנוח לפעמים...

סוגיה שמעסיקה אותי בשבועות האחרונים- כמה הכל השתנה מאז שהבן זוג שלי נכנס לי לחיים, כמה שאני השתניתי, בהתחלה הייתי משוועת לראות אותו כל יום, אני זוכרת שהוא היה מגיע אלי בערב והייתי מתרגשת כל כך ברמה של פרפרים בבטן, הרגשה כל כך נעימה - משכרת. איך שהוא היה נכנס לחדר ומחבק אותי חזק, מרים אותי כאילו אני במשקל נוצה (ביחס אליו כמובן).  הוא הכניס אותי לתא המשפחתי שלו, למשפחה הנעימה עם הלב הרחב, המאכלים וטעמים חדשים. אני התחלתי לימודים אקדמיים לא הרבה אחרי שהכרנו, והוא היה בשנה הראשונה, נכנס ללחץ ותחרות מטורפת בלימודים שעד היום עוד לא התגבר על זה.

גם אני הייתי באותו מצב של סטרס, עברתי 10 קורסים לא פשוטים בסמסטר אחד, סמטר אחר- 9 קורסים, הרוב כמובן מבחנים... אין לי מושג עד עכשיו איך הצלחתי. אף פעם לא תפסתי מעצמי אחת שהכל הולך לה בקלות...אני גם קולטת שביחס להרבה אנשים אחרים בתואר, רמת הצורך שלי לדעת ולהבין הכל יחסית גבוהה, לא לפספס חלילה שום פרט של מידע. לא תמיד הייתי כזאת. הייתי ילדה מעופפת, מסוגרת ומאוד עסוקה בעולם הפנימי שלה ולאט לאט נפתחתי.

ברגע שהוא נכנס לחיי, זו היתה שנת הפריחה שלי, הוא הרגיע אותי בנוכחותו הלא שופטת והנעימה. לפעמים קשה לי להכיל את זה שגם לו יש קשיים שאיתם הוא מתמודד, חוסר בטחון וערך עצמי מעורער- מחוויות שהוא עוד נושא איתו מהילדות. אני מרגישה שיש לנו את אותה נשמה עדינה ואיכויות של רגישות שאנו מצפים למצוא הרבה פעמים אצל אחרים ומתאכזבים כשהם שאינם. הוא לא בן נורמטיבי, הוא אחד כזה שמשתף, שמכיל, מביע דעה אבל לא שופט. החברה מצפה מבנים לערפל את הרגשות שלהם - הוא היום מבין שבתקופות בהם עירפל את רגשותיו כך למעשה הוא נתן פתח לאנשים אחרים לפגוע בו ולתעתע בו.

אני סוג של לימדתי אותו להבין את הרגשות שלו, לעמוד על מה שהוא מאמין בו באופן נחרץ. לימדתי אותו קצת "חוצפה ישראלית"- שמחייבת כל אדם בארץ.

היו פעמים שאני מודה שזה הוריד לי ממנו, מבחוץ היה נראה לי כזה אחד עם מטרות, רציני, מאוד חברותי ואהוב אבל מבפנים כמו שה תמים שלא יודע כלום על העולם האמיתי. איכשהו, אני, שראיתי את עצמי עדיין כילדה שחוקרת את העולם מילאתי עבורו תפקיד אימהי שכזה, חיזקתי את האגו שלו, אבל גם אמרתי לו את האמת שקשה לשמוע. והוא קיבל הכל, הייתי בטוחה שלא יישאר- לא הרבה יכולים לעמוד בישירות שלי. אבל הוא, השה שידע פגיעות מעין ספור יכל גם לספוג את זה, והוא הבין שאני רוצה בטובתו, אני הייתי "אחרת" אחרי האקסית שלו מהגיהנום. אותה אקסית שהיה איתה בזוגיות ראשונית, ילדותית ושטחית שכל מהותה זה להתחתן בגיל 22. הוא לא היה איתה באותו ראש בכלל, אז מה הוא עשה איתה אתם שואלים? כשאתה "שה" אתה לא שואל את עצמך שאלות כאלו. 

סביר להניח שהיה כועס ולא היה אוהב לשמוע את הפרשנות שלי עליו במיוחד ההשוואה ל"שה", אבל היום, אני מעריצה אותו על הדרך שהוא עבר, התהליך שהוא עדיין עובר, גם אחרי שהתבייש על הקשר הקודם וזה אכל אותו עד שפשוט חתך והסתכל קדימה מהר מאוד. אני שמחה על היכולת שלו היום להביע בפניי אהבה ללא תנאי, גם אחרי שעבר קשר לא פשוט, להגיד שהוא מתגעגע "ולא יכול יותר", וגם מעריכה את המאמצים שלו להתחזק ולהמשיך לצמוח. הוא בסה"כ בחור צעיר, (לא מדברת עכשיו על בחור בן 28-30)....לכן אני מאמינה בו ובכוחות שלו. הוא שואף לעתיד, ולמרות הוא לא מדבר איתי על דברים שקשורים למיסוד הקשר, אין צורך שנדבר על חתונה, אני יודעת שהוא רואה אותי בעתיד שלו.

רק בחודשים האחרונים התחלתי להציץ לפעמים באתרים של שמלות כלה (בחיי שאף פעם לא העסיק אותי), חושבת מה יתאים לי ועם איזו שמלה אראה הכי טוב, מסתכלת לפעמים גם על טבעות נישואין-מרגישה שחטאתי בקלישאה הנשית, שזה לא אני, זה משהו ביולוגי, אבל פתאום מצא חן בעיניי הרעיון של להיות כלה יפה, לא צריך הרבה אורחים, שיכירו המשפחות שלנו ואולי אפילו יתחברו.

אני כבר יודעת שהקצב שלי שונה משלו, שלחצים חברתיים פחות משפיעים עליי ועל הבחירות שלי, אני יודעת כשיגיע הרגע, הוא כבר יהיה הגבר שהוא שואף להיות, רק אז מבחינתו הוא יהיה ראוי להיות בעלי, שאגב, גם זו קלישאה.

ואולי "החוזק" הזה שאליו הוא שואף, ועוד רבים אחרים שלא בטוחים בעצמם הוא למעשה הניסיון חיים.
8 תגובות
« הקודם 1 2 הבא »